החלטה בתיק מ"ח 2479/08

           לפני בקשה לעריכת משפט חוזר על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח 849/05) בביצוען של עבירות אלימות ומין נגד אשתו. ערעורו לבית משפט זה נדחה (ע"פ 1265/06).

השתלשלות ההליכים

1.        כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, ייחס למבקש שורה של עבירות מין ואלימות כנגד אשתו (להלן: המתלוננת). בין היתר הואשם המבקש כי נהג לקיים עם המתלוננת יחסי מין אנאליים, אשר גרמו למתלוננת כאבים ודלקות. כאשר סירבה המתלוננת להמשיך לקיים יחסי מין אנאליים עם המבקש בשל סבלה ומאחר ואמה אמרה לה שהדבר אסור מבחינה דתית, הכה אותה המבקש והמשיך לקיים עימה יחסי מין אנאליים בניגוד להסכמתה. גם כאשר היתה המתלוננת בהריון המשיך המבקש לכפות עליה לקיים עימו יחסי מין אנאליים בניגוד לרצונה, וכאשר סירבה, תקף אותה המבקש. על פי כתב האישום לאור מעשי האלימות של המבקש, נזקקה המתלוננת לעיתים לטיפול רפואי. מעשי הסדום שביצע המבקש במתלוננת אף הובילו אותה לניסיון לשים קץ לחייה. באחד המקרים, על פי כתב האישום לקח המבקש את המתלוננת בכוח, נשכב עליה ובעודו אוחז בזרועותיה כשהיא מנסה לנער אותו מעליה, החדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לפרקן מיני. לאחר מעצרו של המבקש הוא נהג להתקשר למתלוננת כמעט מידי יום ולבקש ממנה שתבטל את התלונה נגדו או שתספר ש"הכל שקר".

2.        כתב האישום המקורי היה חמור עוד יותר אולם תוקן במסגרת הסדר טיעון שהוצג לבית המשפט המחוזי ביום 17.1.2006. על פי הסדר הטיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן ועל בסיס הודאתו הרשיע אותו בית המשפט בעבירות המפורטות בכתב האישום המתוקן. הצדדים אף הגיעו להסדר טיעון בנוגע לעונש ובא כוח המשיבה ביקש להטיל על המבקש 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון וגזר על המבקש 5 שנות מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי.

3.        ערעורו של המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה ביום 28.5.2007. המבקש טען בערעורו כי נפל קורבן לעלילה אותה רקמו אשתו, המתלוננת, ואחר שהיה ביניהם קשר רומנטי. נטען כי השניים הפעילו על המבקש לחצים להסכים לגירושין ולשלם פיצויים למתלוננת. עוד טען המבקש כי הודאתו בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן נעשתה עקב לחצו של בית המשפט ומבלי שהבין את מהותו של הסדר הטיעון.

           בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש וקבע כי המבקש לא הראה כי בעניינו קיים נימוק כלשהו, ובודאי לא "נימוק מיוחד", כדרישת סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המצדיק להתיר לו לחזור מהודייתו. קביעתו זו של בית המשפט התבססה על העובדה כי המבקש היה מיוצג בהליך בבית המשפט המחוזי, מהלך הדיון תורגם למבקש באמצעות מתורגמן, והוא בעצמו הודה כי הוא מבין את ההסדר ומאשר אותו (עמוד 49 לפרוטוקול הדיון מיום 17.1.2006).

           גם ערעורו של המבקש על גזר הדין נדחה. נקבע כי המאסר שהושת על המבקש היה לאור הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. עוד הוסיף בית המשפט כי לאור חומרת המעשים בהם הודה המבקש, העונש שהוטל עליו אינו חמור וניתן לומר שהוא אף מתון יתר על המידה.

הבקשה למשפט חוזר

4.        בבקשתו למשפט חוזר, שב המבקש וטוען כי הוא חף מפשע וכי הודאתו ניתנה בשל לחץ שהופעל עליו. לטענתו הרקע לסכסוך הינו קשר רומנטי שניהלה אשתו, המתלוננת, עם אחר. המבקש טוען כי עורך הדין הקודם אשר ייצג אותו, הונה אותו במסגרת המשא ומתן להסדר הטיעון, וזאת לטובת לקוח אחר שלו. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה, הגיש המבקש הודעה נוספת לבית המשפט ובה שב וטען כי שגה בית המשפט כאשר דחה את ערעורו. המבקש טוען כי לא הבין את הסדר הטיעון מאחר ואינו דובר את השפה העברית. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר האמין לגרסת המתלוננת. לטענתו, המערערת מסרה גרסה שקרית וזאת כדי להרחיק אותו מילדיו ולגזול את רכושו.

תגובת היועץ המשפטי לממשלה

5.        היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו מציין כי בקשתו של המבקש אינה עומדת בתנאים המנויים בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957 (להלן: התקנות). לפי תקנה 4(א) יש להגיש את הבקשה למשפט חוזר תוך 90 יום מהיום בו נודע למבקש על קיומה של עילה או עילות מאלה המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). על פי הנטען, בענייננו חוזר המבקש על טענות שנטענו על ידו בערעור ומכאן שהעילה לעריכתו של משפט חוזר היתה ידועה לו עוד במועד הגשת הערעור. לפיכך, לגישת היועץ המשפטי לממשלה, מאחר וחלפו למעלה מ-90 ימים מיום מתן פסק הדין, לא ניתן כעת להגיש את הבקשה.

6.        עוד מוסיף היועץ המשפטי לממשלה כי בבקשתו של המבקש אין כדי לבסס אף לא אחת מהעילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. המבקש לא הצביע על כל ראיה או עובדה חדשה שיש בה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו ולא הראה כל נימוק שמעלה חשש לעיוות דין. נטען כי כל טענותיו של המבקש המופיעות בבקשה כבר נטענו ונדונו במסגרת הערעור בפני בית משפט זה.

7.        לגופו של עניין, נטען כי המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי עתרו הצדדים במשותף, במסגרת הסדר הטיעון, לעונש של חמש שנות מאסר בפועל. פרוטוקול הדיון מלמד כי המבקש הודה במיוחס לו וכן הצהיר כי הוא מבין את תוכנו של הסדר הטיעון ואף אישר אותו. לבסוף נטען, כי עיון במכתב שהגיש עורך הדין שייצג את המבקש בהסדר הטיעון ללשכת עורכי הדין, מעלה כי עורך הדין ייצג את המבקש נאמנה וממילא אין ראיות המצביעות אחרת.

הכרעה

8.        דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 4(א) לתקנות. תקנה 4(א) קובעת כי בקשה למשפט חוזר: "תוגש תוך תשעים יום מן היום בו נודע למבקש על קיום אחת העילות האמורות בסעיף 9(א) לחוק" (כיום סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט). במקרה שלפנינו המבקש חוזר בטענותיו על שטען בערעור ומכאן שהעילה לכאורה לקיומו של משפט חוזר היתה ידועה לו כבר בעת שהגיש את הערעור. לפיכך, ניתן היה לדחות את הבקשה, כפי שציין היועץ המשפטי לממשלה, ולו מן הסיבה שהיא הוגשה לאחר כמעט שנה ממתן פסק הדין בערעור.

9.        ואולם גם הבקשה לגופה אינה מעלה עילה לקיומו של משפט חוזר. כידוע בהליך של משפט החוזר נעשה איזון בין שני ערכים. מצד אחד קיים הערך שעניינו חשיפת האמת והבטחת מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם. מן הצד השני מצוי הערך של ודאות וסופיות הדיון (ראו מ"ח 10728/07 אוחנה נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 18.5.2008) והאסמכתאות שם). האיזון הראוי בין שני ערכים אלה מחייב כי לא יתקיים משפט חוזר אך ורק משום שנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו (מ"ח 7203/07 כהן נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 30.6.2008); מ"ח 3794/07 שמואלי נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 19.11.2007)).

10.      במקרה שלפנינו לא הראה המבקש כי מתקיימת אחת מהעילות שנקבעו בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. המבקש לא הציג כל ראיה או עובדה שיכולות היו לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. טענותיו, כולן, הן טענות ערעוריות שנטענו ונדונו על ידי בית משפט זה בערעור והן אינן מקימות עילה למשפט חוזר (ראו עניין כהן; מ"ח 7/07 ברמן נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 22.8.2007)). כידוע המשפט החוזר אינו נועד לקיים הליך של ערעור נוסף (ראו: מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 334 (1997); עניין אוחנה; עניין כהן). בית המשפט דחה את טענתו של המבקש לפיה נפל קורבן לעלילה אותה רקמו המתלוננת ואחר, שביניהם היה קשר רומנטי. גם גרסתו של המבקש לפיה הופעל עליו לחץ להודות בעובדות כתב האישום שיוחסו לו, נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כאמור כי המבקש שהיה מיוצג במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, הודה שהוא מבין את ההסדר ואף אישר אותו. כמו כן בית המשפט ציין כי מהלך הדיון תורגם למבקש באמצעות מתורגמן, עובדה השוללת את טענת המבקש לפיה לא הבין את הסדר הטיעון מאחר ואינו דובר את השפה העברית. משנמצא כי בדיון בבית המשפט המחוזי נכח מתורגמן וכי המבקש הודה בעובדות כתב האישום, הודה כי הוא מבין את ההסדר ואף אישר אותו, אין גם במקרה שלפנינו חשש לעיוות דין (סעיף 31(א)(4)).

11.      גם טענתיו של המבקש כלפי עורך הדין שייצג אותו בהסדר הטיעון, דינן להידחות והן אינן מעלות חשש לעיוות דין. המבקש לא הציג כל בסיס לטענתו לפיה עורך הדין והפרקליטות הגיעו להסכם לפיו ההסדר שנעשה עם המבקש יהיה בתמורה להקלה בעונשו של לקוח אחר של אותו עורך דין. במכתבו ללשכת עורכי הדין ציין עורך הדין כי טענותיו של המבקש כלפיו אינן אלא הכפשה מרושעת שאין לה בסיס. עורך הדין ציין כי המבקש הואשם בעבירות חמורות, כאשר בחלק מהעבירות בהן הואשם, העונש המרבי על ביצוע עבירה בודדת הוא 20 שנות מאסר. עוד ציין עורך הדין כי הסדר הטיעון עם אותו לקוח אחר נחתם עוד בטרם החל ייצוג המבקש, וכי הסדר הטיעון בעניינו של המבקש הושג לאחר מאמצים רבים. המבקש לא הציג כל ראיה או עובדה שיכולות לסתור את דבריו של עורך הדין או לבסס את טענותיו נגדו. ויודגש, גם טענה זו הינה טענה ערעורית. מכתבו של עורך הדין הוגש על ידי המשיבה לבית המשפט במהלך הדיון בערעור, ומכאן שטענותיו של המבקש כלפי עורך דינו היו מונחות בפני בית המשפט שדן בערעור. אך מעבר לכך, משהודה המבקש בעובדות כתב האישום ולאור המעשים החמורים שיוחסו לו בכתב האישום, ממילא נראה כי העונש שהוטל עליו במסגרת הסדר הטיעון אינו חמור. בית המשפט המחוזי שאישר את ההסדר ציין כי הוא עושה זאת אך "לא בלי היסוס". גם בית משפט זה ציין בפסק הדין בערעור, בהתייחס לעונש שהוטל על המבקש, כי "אפשר אף שהוא מתון יתר על המידה...".

12.      הבקשה למשפט חוזר נדחית.